התהליך מתבצע על ידי חימום הזכוכית לטמפרטורה גבוהה בין 600-800 מעלות בה הזכוכית מלובנת ומרוככת, ואז שלב הקירור מהיר.
(בניגוד לזכוכית 'מורפית' בה הקירור הוא איטי שנמשך לעיתים יממה, באמצעות תנור הרפיה מיוחד שמוריד את הטמפרטורה באיטיות)
יש לזכור שגם מתכות וגם זכוכית נמצאים בשימוש האנושות כבר כמה אלפי שנים, ותהליכי החיסום שלהם התגלו בעבר בשיטה של 'ניסוי וטעייה/תעייה כלומר הנפחים בזמני העבר, על פי האינטואיציה שלהם או סתם בשיטה של ניסוי עיוור גילו שהתהליכים הנ"ל יוצרים חומרים קשים יותר מכרגיל, וכך פותחו שיטות החישול\חיסום המוכרות יותר כיום.
בזכוכית – הקירור המהיר גורם לכך שהחלק החיצוני והחלק הפנימי של הזכוכית מתכווצים באופן שונה (בשונה מזכוכית המקוררת באיטיות, ובה אין מאמצים, והיא 'מורפית) מאמצי המתיכה הללו 'שמוטבעים' בזכוכית בזמן ייצורה הם הגורמים לה להיות קשה מזכוכית רגילה (פי חמש) עדות למאמצים שנמצאים בזכוכית מחוסמת אפשר לראות כאשר זכוכית מחוסמת נשברת
בניגוד לזכוכית רגילה, השבר גורם לשחרור כל הלחצים שהיו קיימים בין חלקי הזכוכית והיא מתנפצת לאלפי חלקים זעירים.
ככל שהמתח בזכוכית גדול יותר, כך היא קשה יותר, וכך גודל החלקיקים קטן יותר כאשר היא נשברת , בניגוד לזכוכית לא-מחוסמת שיכולה להישבר גם למספר קטן של שברים גדולים אשר יכולה לגרום לפציעות קשות בשונה מזכוכית מחוסמת אשר במקרה ה"רע" הפגיעה תסתיים בשריטות בלבד.
אז איך בעצם תדעו שהזכוכית שלכם מחוסמת ?
חפשו את החותמת על הזכוכית . בדרך כלל היא תופיע באחת הפינות של הזכוכית בדוגל של 2 ס"מ מרובע.
אם לא מצאתם את החותמת ,זה לא אומר שהיא לא מחוסמת . קיימים מקרים שהמזמין דורש שלא תהיה חותמת מבחינה אסטטית. במקרה כזה המפעל מספק את הזכוכית עם מדבקה הניתנת להסרה – חובה לדרוש במקרה כזה את הוכחת המדבקה מבעל המקצוע.